הביתה | אודות |  תחומי פעילות  | מקום של מעוף  יצירת קשר


לקט דברי
חכמה והשראה:



לקט של אמרות חכמות וכמה סיפורים, ממקורות שונים, שאהבתי את המסר והתובנה הנובעים מהם:

העולם לא ניתן לנו בירושה מהורינו אלא בהשאלה בילדינו - פתגם אינדיאני עתיק

.אין אדם הזקוק יותר לחיוך , מאשר אדם שאינו מסוגל לחייך לאחרים.. הדלאי לאמה

.אנו לא רואים דברים כמות שהם, אנו רואים אותם כמו שאנחנו

.תן לי דג ואוכל, למדני לדוג ואשבע כל חיי

"אי אפשר ללמד אדם דבר, ניתן רק לעזור לו לגלות זאת מתוך עצמו".. גלילאו גלילאי.

.צירוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי.- אלברט אינשטיין

.לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו כשיצרנו אותם.- אלברט אינשטיין

.הדרך הנכונה לחנך בני אדם היא להיות להם לדוגמא - אלברט אינשטיין

מבחינה אווירודינמית, הדבורה לא אמורה לעוף, אבל הדבורה אינה יודעת זאת, ולכן היא ממשיכה לעוף - בכל מקרה. מארי קיי אש-

.כבד את תלמידיך - ואל יהיו בעיניך כילדי היום, כי אם כאישי המחר.- צבי שרפשטיין


רקוד כאילו אף אחד לא מסתכל, תשיר כאילו אף אחד לא שומע. אהוב כאילו מעולם לא נפגעת וחיה כאילו זה גן עדן עלי אדמות. מרק טווין

.אנו לא רואים דברים כמות שהם, אנו רואים אותם כמו שאנחנו

" איש אינו נולד כשהוא שונא אדם אחר בגלל גוון עורו, מוצאו או דתו.אנשים לומדים לשנוא, ואם ניתן ללמדם זאת ניתן ללמדם לאהוב,כי האהבה קרובה יותר ללבו של האדם מאשר ניגודה."  (נלסון מנדלה)

 



....

משהו על אהבה עצמית/צ'ארלי צאפלין

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבנתי שתמיד בכל הזדמנות אני הייתי במקום הנכון, בשעה הנכונה ובדקה הנכונה ואז יכולתי להרפות.
היום אני יודע שיש לזה שם: "הערכה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
יכולתי להבחין שהיגון והסבל הרגשי שלי הם רק אזהרות שאני הולך נגד האמת הפנימית שלי.
היום אני יודע שקוראים לזה "אותנטיות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי להשתוקק לחיים אחרים והתחלתי לראות את כל המתרחש כתרומה לצמיחתי.
היום אני יודע שזה נקרא "בגרות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להבין כמה מעליב זה ללחוץ על מישהו לעשות את מה שאני מבקש, למרות שידעתי שזה לא הזמן או שאותו אדם עדיין לא מוכן.
אפילו כאשר האדם הזה הוא אני.
היום אני יודע שלזה קוראים "כבוד".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
התחלתי להשתחרר מכל מה שאיננו בריא עבורי, מאכלים, אנשים, מצבים, כל דבר שמשך אותי מטה.
בהתחלה לבי קרא לזה- "גישה אגואיסטית".
היום אני יודע שזה "אהבה עצמית".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
חדלתי להתייסר על הזמן החופשי, הפסקתי לעשות תכנונים גרנדיוזיים, ממש נטשתי את ה"מגה" פרוייקט של עתידי.
היום אני עושה את מה שאני רואה לנכון, מה שאני אוהב, בקצב שלי, היום אני יודע שקוראים לזה "פשטות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
הפסקתי לרצות להיות תמיד צודק
וכך טעיתי הרבה פחות
היום גיליתי שלזה קוראים "צניעות".

כאשר אהבתי את עצמי באמת
סירבתי להמשיך לחיות בעבר ולדאוג כל הזמן למה שיהיה בעתיד.
עכשיו אני חי את הרגע הזה, כי כאן מתרחש הכל.
היום אני חי כל יום ויום, ולזה קוראים "שלמות".
כאשר אהבתי את עצמי באמת
הבחנתי שהחשיבה שלי יכולה לאמלל אותי ולאכזב אותי מאוד, אבל כאשר אני מגייס אותה לשירות לבי, היא פוגשת פרטנר חשוב ואמיתי
ולזה קוראים "לדעת לחיות".

לא חייבים לפחד מהעימות המתקרב ביני לבין עצמי או ביני לבין האחרים.  אפילו הכוכבים מתנגשים ביניהם ואז נולדים עולמות חדשים. (צ'ארלי קרא את השיר במסיבת יום הולדתו ה- 70 ב - 16 לאפריל 1959).

תודה לדולי ונמי



נלסון מנדלה, נאום ההכתרה 1984

.הפחד העמוק ביותר שלנו, אינו פחד מפני חוסר היכולת
.הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה
.האור ולא הצד האפל שבנו, הוא שמעורר בנו חרדות
-כל אחד מאיתנו שואל את עצמו
?מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר
?למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה
.אנו ילדים של אלוהים
.כשאנו בוחרים לשחק את המשחק הקטן, אנו לא משרתים את העולם
,שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו
.רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו
.הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו
.כל אחד מאיתנו נושא את הקסם הזה בתוכנו
,כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח
.בלתי מודע אנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר
.כאשר אנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים

....

האור הגנוז
כאשר ברא הקדוש ברוך הוא את האור הראשון, עוד טרם שנבראה השמש,   לא נברא הירח ועדיין לא נבראו הכוכבים...   זה לא היה אור רגיל. האור הראשון היה אור מיוחד. אור פנימי עוצמתי במיוחד.
אור רוחני , שאדם יכול היה לראות בו מסוף העולם ועד סופו.   ראה הקדוש ברוך הוא שבני האדם יפרו וירבו ורובם עלולים לעשות שימוש לרעה   באותו אור יקר וטוב. החליט הקדוש ברוך הוא לגנוז את אותו האור   ולברוא במקומו את השמש והירח והכוכבים שיאירו ליצורים החיים על הארץ .   נמלך הקב"ה בדעתו - היכן כדאי לגנוז את האור ?
באו המלאכים והחלו לייעץ לו .   אמר המלאך גבריאל: אלהי השמים! גנוז את האור הרחק על הירח -   לעולם לא יצליח האדם לטפס גבוה כל כך...     ענה הקב"ה: לא, יום יבוא והאדם יבנה לו חללית ויגיע לירח ולכוכבים .   אין זה טוב לגנוז שם את האור...     אמר המלאך רפאל: רבונו של עולם! הטמן את האור עמוק עמוק במעמקי האוקיאנוס,   לשם בודאי לא יגיע האדם לעולם !
לא! ענה הקב"ה, ביום מן הימים יבנה האדם כלי אדיר הנקרא צוללת   ובעזרתו למעמקי האוקינוסים הוא עתיד להגיע . גם זה לא רעיון טוב...   וכך עמד כל מלאך ומלאך והציע רעיון חדש. את כולם דחה הקב"ה,   כי ידוע ידע שאין מקום שיבצר מן האדם להגיע ולחפש בו.
לבסוף לחשה השכינה - יש מקום אחד שאם נטמין בו את האור לעולם   לא ימצא אותו האדם. זהו המקום היחידי שבו הוא יפחד לחפש...    היכן הוא המקום הזה? שאלו כולם   עמוק בלבו של האדם, אמרה השכינה!   זהו המקום היחידי שבו האדם לא ירבה לחטט   ומי שיעמיק וימצא שם את האור הגנוז - הרי ראוי הוא לו. רבונו של עולם הנהן בהסכמה...

....

מעשה בפיל
"כשהייתי קטן אהבתי מאד את הקרקס. במיוחד אהבתי את החיות, ומכל החיות אהבתי את הפיל.
במשך ההופעה הציג הייצור הענקי הזה את כישוריו.
בהפסקה שבין ההופעות היה הפיל קשור בשרשרת ליתד שהייתה נטועה באדמה. היתד לא הייתה אלא חתיכת עץ לא גדולה, ורק כמה סנטימטרים ממנה היו תקועים באדמה.
למרות השרשרת הכבדה והחזקה, היה ברור לי לחלוטין, שהחיה הזאת שיכולה לעקור עץ שלם מהשורש ללא קושי, יכולה בקלות רבה למשוך את היתד הקטנה מהאדמה ולברוח.
התעלומה היתה ברורה וגלויה לעין:מה מחזיק אותו שם?
כשהייתי בן חמש או שש, עדיין סמכתי על חכמתם של המבוגרים, שלשאלתי ענו, כי הפיל לא בורח משום שהוא פיל מאולף.
שאלתי את השאלה המתבקשת: אם הוא מאולף, אז למה בכלל צריך לקשור אותו?
לא זכור לי שקיבלתי תשובה הגיונית. עם הזמן שכחתי את תעלומת הפיל והיתד, אך לפני כמה שנים פגשתי מישהו מספיק חכם, שידע את התשובה: "הפיל לא בורח כי הוא קשור ליתד דומה מאז שהיה צעיר מאד."
עצמתי עיניים ודמיינתי את הגור הקטן, רגע אחרי שנולד...
אני בטוח שאז הפילון דחף, משך, הזיע ועשה הכל כדי להשתחרר, אבל לשווא!
היתד הייתה חזקה ממנו. אני מוכן להישבע שהפילון היה נרדם מותש מהמאמצים, כדי לקום למחרת היום ולנסות להשתחרר, וכך גם ביום שאחרי ובזה שאחריו. עד שהגיע היום, יום איום ונורא בחייו של הפילון, שבו השלים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו.
מוסר השכל לא לפילים בלבד ! הפיל החזק והגדול הזה שאנחנו רואים בקרקס, לא בורח, כי הוא מאמין שהוא לא יכול. הוא זוכר את אי היכולת שלו, את תחושת חוסר האונים שהפנים מעט אחרי שנולד. הדבר הכי נורא הוא שאף פעם לא הטיל ספק של ממש בתכונה זו. הוא אף פעם לא ניסה לבחון את כוחו מחדש... המלצה :
לערוך רשימה של אותם דברים שאנחנו מאמינים שאיננו יכולים לעשות,ולעשות כל יום משהו אחר מתוך רשימת ה"לא יכול

....

מדוע מת הפרפר?
זהו סיפור אודות ילד קטן בהודו שהלך לבקר גורו (איש זקן וחכם).
הגורו ישב והתבונן במשהו שהחזיק בידו. הילד ניגש והסתכל גם הוא, אלא שלא בדיוק הבין מהו הדבר שביד הזקן, ושאל את הגורו: מה זה? זה גולם, השיב הגורו, בתוך הגולם נמצא פרפר. בקרוב הגולם יבקע והפרפר ייצא. האם אני אוכל לקבל אותו? שאל הילד. כן, השיב הגורו, אבל עליך להבטיח לי שכאשר הגולם יבקע, והפרפר יתחיל לצאת ויכה בכנפיו כדי להשתחרר מהקליפה - אתה לא תעזור לו. חלילה לך לסייע לפרפר על ידי כך שתשבור את קליפת הגולם, עליך להניח לו לעשות זאת בעצמו. הילד הבטיח, לקח את הגולם והלך לביתו.

בבית ישב והמשיך להתבונן בגולם. לאחר משך זמן ארוך ראה שמתחילה תנועה, הגולם נע וכאילו רעד, והנה נבקע בקצהו. בפנים היה פרפר עדין ויפה, שניסה להחלץ מתוך קליפת הגולם תוך שהוא מכה בכנפיו כנגד הגולם. התנועות שלו היו חלשות, ולא נראה שמכות הכנפיים הללו יוכלו לעשות את המלאכה הזו. הילד הקטן רצה נואשות לעזור לפרפר הסובל.
לבסוף, כשלא יכול היה לשאת את המתח, הפר את הוראות הגורו. הילד הסיט את שני חצאי קליפת הגולם לצדדים, ועזר לפרפר להיחלץ.
משיצא הפרפר החל לעוף באוויר, אך לפתע נפל מטה אל האדמה ונשאר שוכב ללא תנועה.
הילד הרים את הפרפר בזהירות, וראה שהפרפר מת.

שטוף דמעות הלך הילד לביתו של הגורו והראה לו את הפרפר המת שבידו.
אתה רואה ילד? אמר הגורו, מיהרת לשבור לו את קליפת הגולם, האין זאת?
כן, אמר הילד, זאת עשיתי.
והגורו אמר: אינך מבין, לא יכולת לדעת מה עוללת. כאשר הפרפר מתחיל לצאת מהגולם, הדרך היחידה שבה הוא יכול לחזק את כנפיו, היא בכך שמכה בהם לעבר הקליפה. הוא מכה לעבר הקליפה ומכה שוב ושוב, ואז מצמיח ומחזק את שרירי הכנפיים שלו. כאשר אתה עזרת לו בכך שעשית זאת במקומו, מנעת ממנו לגדול ולפתח שרירי כנפיים. זו הסיבה שהפרפר נפל לאדמה ומת...

...

 

מעשה בהבדל בין גן עדן לגהנום :

איש אחד סיים את חייו בעולם שלנו ועלה לשמיים להכנות לסיבוב הבא.

בשניים הוא פוגש את אלוהים: לאן תרצה ללכת ?  שואל אותו אלוהים .

אני יכול לבחור ?   שואל האיש ...

כן ,עונה לו אלוהים ....פשוט תבחר ...

אומר לו האיש : כמו שאני מכיר את רוב החברה שלי רובם בגיהנום ....בוא נתחיל משם ...

שם אותו אלוהים בגיהנום .

האיש נכנס לגיהנום ורואה מלא בחורות יפות רוקדות ...גברים לבושים בלבן מסתובבים בין עמדות של די –גיים ורמקולים ...בקיצור חפלה היסטרית ...

האיש מסתובב מבסוט מההפתעה כשלפתע מגיעים שני מלאכים עם סירים ענקיים של אוכל (חריימה מרוקאי עם רוטב אדום...) דופקים בפעמון ענק ומזמינים את כולם לצהריים ....:ואללה אומר האיש גם אוכל מגישים פה

בכניסה לחדר האוכל שני מלאכים מחלקים לכל אחג כף עץ ענקית וארוכה בכדי לאכול ....וברגע שאומרים בתיאבון ,כולם מתנפלים על האוכל ומשום שהכפות היו ארוכות אף אחד לא ממש מצליח להכניס את החריימה לפה ובמקום זה כל הגלאביות של כולם מתלכלכים מהרוטב של החריימה ...

בקיצור האיש מבין למה המקום הוא גיהנום ומבקש מאלוהים להעביר אותו לגן עדן ..

אלוהים עומד במילתו ומעביר אותו לגן עדן ....

האיש קולט שזה בדיוק אותו דבר ...בחורות ובחורים בגלאביות לבנות רוקדים ..מדשאות ...חפלות ...המלאכים עם הסיר של החריימה מגיעים גם לפה ...בכניסה כל אחד מקבל אותן כפות עץ ....האיש לא מבין עד שאומרים בתיאבון וכל אחד מכניס את כף העץ לסיר ומאכיל את החבר שלו.......

באותו רגע נפל האסימון לאיש על ההבדל בין גן עדן לגיהנום ....

ולסיכום :אינני יודע אם למעלה יש גן עדן או גיהנום ...מה שאנ י כן יודע זה שאת החיים שלנו פה אנחנו יכולים להעביר או כמו בגן עדן או בגיהנום וזה בעיקר תלוי בעצמנו ......

באהבה גדולה .
בועז בן יצחק

 

....

שני זאבים
אינדיאני זקן ישב עם נכדו וסיפר לו שבתוך כל אדם שוכנים שני זאבים וביניהם מתנהלת מלחמה מתמשכת.
הזאב האחד הוא זאב הכעס, הכאב, התסכול, הקנאה וצרות העין, העצב, העלבון, חוסר ההערכה העצמית...
הזאב השני הוא זאב האהבה, הקבלה, החמלה, החיוך, האושר, התקווה, התמיכה, הצחוק, החיבה....
שאל הנכד: ואיזה זאב מנצח במלחמה, סבא?
ענה הסב: זה שאתה מאכיל אותו.

....

הקשבה

כשאני מבקש ממך להקשיב לי
ואתה מתחיל לתת לי עצות
.אינך ממלא אחר בקשתי

כשאני מבקש שתקשיב לי
,ואתה מספר לי שעלי להרגיש אחרת
.אתה רומס את רגשותיי

כשאני מבקש שתאזין לי
,ואתה רוצה לעשות לפתרון בעיותיי
.אתה מאכזב אותי- מוזר ככל שזה נשמע

,תקשיב! כל שאני מבקש הוא שתקשיב
.לא שתדבר; לא שתפעל; פשוט שתקשיב

כשאתה עושה בשבילי
,מה שעלי לעשות בעצמי
.אתה מגביר את פחדי ומעצים את חולשותי

,אך כשתקבל כעובדה פשוטה
,שאני מרגיש את שאני מרגיש
,גם אם אינני הגיוני
אוכל להפסיק לשכנע אותך
.ואתפנה להבנת רגשותיי

-אז אנא ממך, הקשב לי; פשוט תקשיב
וכשתרצה אתה לדבר
!תמתין רגע קט, תורך יגיע
!!אני אקשיב לך

....

עקבות בחול

.לילה אחד חלם אדם חלום
,הוא חלם שהוא הולך על שפת הים
.מטייל עם אלוקים
,מולו בשמים הבזיקו תמונות מחייו
בכל תמונה שהבזיקה בשמיים
.הבחין בשני זוגות עקבות שהיו בחול
.זוג אחד שלו, והשני של אלוקים
,כשהבזיקה תמונת חייו האחרונה מולו
.הביט האדם לאחור על העקבות שבחול
הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד
.של עקבות לאורך הדרך
הוא גם הבחין גם כי דווקא בתמונות
.העצובות והאומללות בחייו נשנה הדבר
-פנה האדם אל אלוקים ואמר
-אלוקים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך"
,תלך איתי לאורך כל הדרך
.אך הבחנתי כי בתקופות הקשות של חיי, צעדתי לבד
,אינני מבין מדוע דווקא בזמנים שנזקקתי לך ביותר
-עזבת אותי". ענה לו אלוקים
,בני היקר אוהב אותך אני ולעולם לא אעזבך"
,באותן תקופות שבהן היה רב סבלך
,כשאתה רואה רק זוג אחד של עקבות
,לא היו אלה עקבותיך
."היו אלה העקבות שלי כשנשאתי אותך

....

חופש

,לצחוק זה להסתכן בלהראות טיפש
,לבכות זה להסתכן בלהראות רגשן ורך
,ליצור קשר עם מישהו זה להסתכן במעורבות
,להתגלות ולחשוף את רגשותיך זה להסתכן בחשיפת עצמיותך
,לגלות את רעיונותיך,חלומותיך ותשוקתך בפני אנשים
,זה להסתכן באובדנם
,לאהוב זה להסתכן שלא יאהבו אותך בתמורה
,לחיות זה להסתכן בלמות
,להראות חוזק זה להסתכן בלהראות חולשה
,לעשות זה להסתכן בכשלון
,הסכנה הגדולה ביותר בחיים היא לא לסכן דבר
.האדם שאינו מסכן דבר, אינו מקבל דבר
אדם שנכון לסכן
,מבלי לדעת את התוצאה
.הוא חופשי

....


כניעה

הלכתי במורד הרחוב
,יש בור עמוק על המדרכה
.נפלתי לתוכו
אני אבוד, חסר אונים
אך, זוהי לא אשמתי
.אעשה צעד, למצוא דרכי החוצה מתוכו

הלכתי במורד אותו הרחוב
,יש בור עמוק על המדרכה
,עשיתי עצמי שאיני רואה בו
.שוב נפלתי לתוכו
איני יכול להאמין שאני באותו הבור
אבל, עדיין אין זו אשמתי
.ולוקח לי זמן למצוא דרכי החוצה מתוכו

הלכתי במורד אותו הרחוב
,יש בור עמוק על המדרכה
,ראיתיו מול עיניי
.אבל שוב נפלתי לתוכו, הרגל
,עייני פקוחות
,ברור לי היכן אני נמצא
זוהי אשמתי
.יצאתי מידית מתוכו

הלכתי במורד אותו הרחוב
,יש בור עמוק על המדרכה
.עקפתי אותו

.הלכתי לי ברחוב אחר

הנכם מוזמנים לשלוח במייל אמרות וסיפורים , את המתאימים אוכל לפרסם כאן לרשות הבריות

ראו גם : מאגר המידע המתהווה

 


אלעד ואזנה
הובלת קבוצות דיאלוג ועשייה חברתית
פיתוח תוכניות לימודיות לשלום ואמון
העצמת גופים ופעילים חברתיים
054.2497009
eladvazana@gmail.com